בתחילת באפריל מגיעה אלינו הזמרת המצויינת טופסי צ'פמן. לקראת בואה
אני רוצה להרחיב את ההיבטים ההיסטוריים להתפתחות סגנון ניו אורלינס במאה ה-19.
בתחילת המאה ה-19 היגרו לעיר המון בני אדם. היו אלו נוודים , הרפתקנים ,
בעלי מקצועות חופשיים , אנשי דת ומהגרים מאנגליה , הולנד , צרפת ,ספרד , פורטוגל , אירלנד , סין ועוד. בעיר גרו גם שחורים ויהודים. מאחורי הבתים המפוארים של ניו אורלינס ,
היו שיכונים זולים בהם גרו המהגרים באינטגרציה. ניו אורלינס היתה מרכז מוזיקלי ותרבותי.
1817- השחורים קיבלו אישור מיוחד לשיר ולרקוד ונפגשו בימי ראשון בכיכר קונגו.
המוזיקה היתה מורכבת מבחינה קצבית בהשראת השירה והתיפוף האפריקני.
רוב העבדים לא ראו מעולם את אפריקה מפני שהגיעו מהאיים 
הקריביים והמוסיקה שלהם פעמה וסחפה את קהל המאזינים המקומי. אחרים , היגרו מדרום ארצות הברית ונשאו עימם מטען של שירי עבודה , נשמה ואת סגנון ה-Call And Response של הכנסייה הבפטיסטית. האזינו לשיר עבודה כאן.
בעיר היו גם קריאולים (בני תערובת – אירופאי עם שחור או לפעמים עם מוצא הודי ) ואלו
התנשאו מעל השחורים והיו מחוברים למורשת האירופאית . לחלקם היו עבדים שחורים.
1838- תחילת שיגעון הנגינה בקורנט וחצוצרה ותהלוכות רחוב של בני כל הגזעים במסגרת חתונות
הלוויות וימי חג. עונת הקרנבל התקיימה במשך חודשיים באביב ובשיאה מסורת חגיגות
המרדי גרא ,קרנבל פרוע שמתרחש עד ימינו , צבעוני ועליז .
תיאטרון המינסטרל בשנות השלושים. היו אלו שירי חווה שנכתבו על ידי 
שחורים ולבנים , בוצעו על ידי שחורים צבועי שפתיים בלבן ולבנים צבועים בשחור. היה זה תיאטרון גזעני שלעג לשחורים והפך לצורת הבידור העיקרית משנת 1830 . ההצגות יצרו קשר אומנותי ראשון בין שחורים ללבנים.
*בסוף המאה ה-19 התפתחו באזור ניו אורלינס שני סגנונות שתרמו להתפתחות הסגנון. היו אלו הרגטיים והבלוז. האזנה לרגטיים מוקדם שהולחן ב-1898. האזנה לבלוז בסטייל מוקדם.
הרגטיים איננו נחשב לסגנון ג'אזי אך משמעותי להתפתחות סגנונות הג'אז.
זוהי מוסיקה כתובה בתווים שבוצעה בפסנתר ומטרותיה בידור וריקודים במסבאות.
בתחילה ניגנו את הרגטיים נוודים שעברו בניו אורלינס אך בהמשך נכתבה בתווים והחלה
להיות מבוצעת בכל האזור. לצד קצב המארש ביד שמאל נוגנו ביד ימין סינקופות קופצניות שבנויות על טריולות. ניגוד התפקידים יצר תחושה של פוליריתמיות (מקצבים שונים מבוצעים בו זמנית).
במקביל לרגטיים , זרם המהגרים בנהר המיסיסיפי נשא בקרבו מטען של מוזיקת בלוז.
מתום מלחמת האזרחים חיפשו השחורים אסטטיקה אומנותית שתשחרר אותם מתווית תיאטרון המינסטרל. הבלוז, אומנות גמישה ושימושית , פשוטה ומתאימה לליווי חיי היומיום. זו מוסיקה אמריקנית מובהקת המבוססת על 3 אקורדים / 12 תיבות המותאמות לשלוש שורות של טכסט ותכנים שחורים- עבדות , אהבה נכזבת ,הימורים וגעגועים . למרות התכנים המורכבים רגשית, ראו השחורים בבלוז אמצעי לעידוד. הנגינה בחצוצרות הפכה את הבלוז ליותר עמוק, רגשי ובעל עוצמה.
לסיכום,
מה שהוביל להתפתחות של סגנון ניו אורלינס אלו התרחשויות היסטוריות שביניהן תיאטרון המינסטרל, הזכות שקיבלו השחורים לשיר ולרקוד בכיכר קונגו, התפתחות תזמורות ההליכה בניו אורלינס ומבחינה מוזיקלית שירי עבודה בשדה, שירי הכנסיה השחורה (Call And Response), הרגטיים והבלוז. היו באותה תקופה התרחשויות חברתיות וצבאיות שאכתוב עליהן בהזדמנות אחרת.
בשבוע השני של אפריל מגיעה לארץ הזמרת המצוינת Topsy Chapman הישר מניו אורלינס. ילוו אותה ההרכב הישראלי הנפלא The New Orleans Function Jazz Band שמומחים בנגינת סגנון ניו אורלינס. זה יהיה ערב שמח, גרובי בסטייל של תהלוכת מרדי גרא ואני בטוח שכל מי שיהיה נוכח יהנה מאוד. שיהיה לכם אביב שמח ונעים J
שלכם, רז סקלס