Anders Bergcrantz חצוצרה (שוודיה)
Jari Perkiömäki סקסופון (פינלנד)
גלעד חצב פסנתר
יוראי אורון בס
יקי לוי תופים
גלעד דוברצקי כלי הקשה
ג'אז זה Cool
נדמה שכל ניסיון לתייג את החצוצרן מיילס דיוויס תחת סגנון מסוים נועד לכישלון. חיפושו המתמיד אחר דרכים חדשות להבעה עצמית הפך את מיילס לשותף/ מוביל בכל המהפכות שפקדו את הג'אז המודרני: מחלוצי הבי בופ, יוזם ה-Cool Jazz, מראשוני הזרם השלישי, ההארד בופ, הג'אז המודאלי והפיוז'ן. אישיותו הכריזמטית, אילתוריו הרחבים והמינימליסטיים, צלילו הרך, האיטי והלירי, השימוש בעמעם ונגינה עמוק בתוך המיקרופון יצרו את דמותו הייחודית והכל כך מזוהה והפכו אותו לאחד מהסמלים הגדולים של הג'אז והמוזיקה במאה ה 20.
החצוצרן השוודי אנדרס ברגקרנץ הוא אחד מהחצוצרנים החשובים באירופה כיום. הופיע עם מייקל ברקר, דייב ליבמן, בילי הרפר, ויקטור לואיס, בילי הארט, ריצ'י ביירך, אדם נוסבאום ומקוי טיינר, בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם, ניגן בתזמורת סימפונית המלכותית של סטוקהולם, הקליט 7 אלבומים , זכה בפרסי הרדיו השוודי, נגן הג'אז של השנה ובפרס 'אלבום הזהב'. אנדרס ידוע בזכות סגנונו המודרני והעוצמתי ומושפע מאוד מנגינתם של החצוצרנים הגדולים פרדי האבארד, וודי שואו, לי מורגן ומיילס דיוויס.
לקריאה נוספת לחצו כאן
נדמה שכל ניסיון לתייג את החצוצרן מיילס דיוויס תחת סגנון מסוים נועד לכישלון. חיפושו המתמיד אחר דרכים חדשות להבעה עצמית הפך את מיילס לשותף/ מוביל בכל המהפכות שפקדו את הג'אז המודרני: מחלוצי הבי בופ, יוזם ה-Cool Jazz, מראשוני הזרם השלישי, ההארד בופ, הג'אז המודאלי והפיוז'ן. האזנה לנגינתו של מיילס דיוויס כנגן בי בופ, בתקופה בה ניגן עם צ'ארלי פארקר מגלה חצוצרן בעל צליל ורקע הרחוקים משלמות. על כך חיפה במטען רגשי, צורת ביטוי אישי והתמקדות ברגיסטר האמצעי של החצוצרה שהלם את יכולותיו. התכונות הללו היו בין הסיבות שבעטיין הפסיק לנגן בי בופ ופנה לגבש סגנונות אחרים.
אישיותו הכריזמטית הפכה אותו למורה רוחני ול"צייד כישרונות", של מוזיקאים צעירים שהפכו לכוכבי על של הג'אז, מג'ון קולטריין וקנונבול אדרלי, דרך ביל אוונס, הרבי הנקוק, קייט' ג'ארט וצ'יק קוריאה ועד ג'ון מקלפלין ורבים אחרים. את תחילת הקריירה שלו חייב מיילס לצ'ארלי פארקר ודיזי גילספי שצירפו אותו להרכב שלהם כשהיה בן 20. כבר אז גיבש דייוויס את האלתורים הרחבים והמינימליסטיים שלו שהיוו ניגוד לאלתורים העמוסים של פארקר.
התהילה שלה זכה פארקר הובילה גם להכרה בחצוצרן הצעיר שלו. יחד עם זאת, מיילס דיוויס מזוהה יותר מכל כמייסדו ומגדירו של ה Cool Jazz כשהקליט בסוף שנות ה – 40, יחד עם המעבד גיל אוואנס, את האלבום פורץ הדרך Birth of the Cool שהיווה ריאקציה לבי-בופ המהיר, התובעני והדחוס, באמצעות צלילו הרך, האיטי והלירי, שיצר צליל קאמרי שהבליט את הכלים השונים, אפשר אינדיבידואליזם אינסטרומנטלי ויצר שקיפות ומרקמים ייחודיים.
דוגמא נהדרת לכל זאת היא הקטע Boplicity. למרות שמיילס היה חבר בולט בתנועת המחאה של האפרו-אמריקאים נגד מדיניות ההפרדה הגזעית ותמך בבדלנות שחורה הוא הרבה לשתף פעולה עם מוזיקאים לבנים ותרם בכך לאנטיטזה של ה Cool Jazz כלפי הבי בופ, שבאה גם לידי ביטוי בכך שהמוזיקאים המובילים בו היו בעיקר לבנים ( צ'אט בייקר, ג'רי מאליגן, לי קוניץ, לני טריסטאנו ואחרים).
עיקר פעילותו הייתה בחוף המערבי (ומכאן שמו הנוסף של הסגנון West Coast Jazz ). חיפושיו המתמידים אחרי יצירת צליל חדש הובילו את מיילס לחבור לבאמצע שנות ה 50 לאמנים אייקונים כגון ארט בלייקי, סוני רולינס והוראס סילבר ויחד עימם להוביל את זרם ה Hard Bop שסימל חזרה לשורשים האפריקאים ולבלוז.
באותה התקופה הוא גם החל לא לתקשר עם הקהל ואף להפנות לו את גבו בשעת נגינת סולו ובמקביל גיבש את צלילו ייחודי, שבו עתיד היה להשתמש שנים רבות, שנוצר משילוב של שימוש בעמעם ונגינה בתוך המיקרופון כמו בקטע Blue in Green. בהמשך יצר מיילס את הצליל המודאלי האופייני לו באמצעות שימוש בסולמות ייחודיים כמו בקטע So what והמשיך באופן טבעי לחיבורים עם רוק, פופ ומוזיקה אלקטרונית. מיילס דיוויס נחשב לאמן הראשון שיצר את סגנון הפיוז'ן באמצעות אלבומו הבלתי נשכח Bitches Brew