לכרטיסים למופעים:
קברט הג'אז של אדית פיאף לחצו כאן
או למופע מחווה לארתה פרנקלין לחצו כאן
על פורגי ובס (כך בוצע במקור), אופרה עממית שהלחין ג'ורג' גרשווין (1898-1937). את הליברית כתב דובוס הייווארד
ובאופן חלקי השתתף איירה גרשווין. הייווארד כתב רומן על חיי האפרו אמריקאים בעיר ששמה פורגי. הספר התפרסם ב-1925 ולאחר 3 שנים הוא ואשתו עיבדו את הספר למחזה.
ג'ורג' גרשווין קרא את הרומן בשנה שיצא לאור ועלה בראשו הרעיון להלחין אופרה שתכתב בהשראת הספר של הייווארד. בקיץ של 1934 בילו הייווארד והאחים גרשווין באי קטן ליד חופי דרום קרוליינה, על מנת לחוש את קצב המקום ולהכיר את אנשיו ואת המוזיקה שלהם.
באמצע אוגוסט 1934 חזר ג'ורג' לניו יורק וסיים את כתיבת הפרטיטורה בת 700 העמודים. מספרים על ג'ורג' גרשווין שהוא אהב מאוד את התוצאה והתרגש עד מאוד.
קצת על המוזיקה.
פורגי ובס זו אינה אופרה במובן הקלאסי של המילה. יש מרכיבים ממוזיקה קלאסית כגון תזמורת, אופי התזמור, הפקת צליל אומנותית קלאסית (במקור לפחות) ולצידם מרכיבים ממוזיקת ג'אז וגם קצת מוזיקה יהודית עממית. המרכיבים הג'אזיים קשורים לחלק מהפרזות המלודיות ולעיתים להרמוניה של השירים. גרשווין שהיה מלומד (יהודי או לא?) השתמש בלייטמוטיב (מרכיב מוזיקלי חוזר) כדי לקשור בין חלקי היצירה. הוא רצה להפריד בין האופרה למחזמר והגיע לזה בכך שאין חלקים טקסטואליים בלבד אלא המוזיקה מלווה כל הזמן. הדיאלוגים נכתבו בצורת רצ'יטטיב (חיקוי דיבור אנושי בשירה).
האחים גרשווין הואשמו בהתחלה בגזענות כי האופרה נכתבה בצורה דומה 
לתיאטרון המינסטרל. בהמשך, האופרה הפכה מצליחה יותר והתקבלה גם בקרב קהילת האפרו אמריקאים. ראוי לציין שהאחים גרשווין התעקשו שאת התפקידים הראשיים יבצעו זמרים שחורים וזה קידם את הקריירות של מספר זמרים.
בסיבוב ההופעות הראשון של האופרה התרחש אירוע המתקשר אף הוא לסוגיית הגזע. בזמן ההופעה בוושינגטון מחה הצוות נגד ההפרדה הגזעית בקרב הקהל, הכניע את ההנהלה ובעקבות זאת יצאה לדרך ההופעה הראשונה מול קהל מעורב, שאינו מופרד גזעית. זה היה בוושינגטון.
העלילה מספרת את סיפורו של פורגי, נכה שחי בשכונות העוני של צ'ארלסטון (דרום קרוליינה), וניסיונותיו להציל את בס אהובתו מציפורניהם של חברה לשעבר, פועל נמל שיכור, ושל סוחר הסמים שלה.
ביצועים מאוד מפורסמים לפורגי ובס הם אלו של אלה ולואי מ-57 וגם של מיילס דיויס מ-58.
כעת, ברצוני להתמקד ביצירה אחת מתוך פורגי אנד בס.
Summertime (במקור ברה מינור) אחד מהשירים הכי ידועים בתולדות הג'אז וזה שהתפרסם יותר מכל שיר אחר של ג'ורג' גרשווין. לשיר גרסאות ג'אזיות רבות ולצידן גם גרסאות רוקיות כמו זו של ג'אניס ג'ופלין.
מבחינה מוזיקלית, כאשר מתבוננים בתווי השיר זה עשוי להראות לעין של מוזיקאי כמו יצירה לילדים שמנגנים פסנתר שנה. זו מנגינה די מרווחת, פשוטה מבחינת סימני הקצב וההרמוניה של הקטע מאוד סטנדרטית ג'אזית. יש לי במחשב יותר מ-200 ביצועים לשיר וכנראה שיש כאן משהו שגרם לכל כך הרבה זמרים ונגנים לבצע את הגרסאות שלהם לשיר.
הסברה החצי מבוססת שלי היא שככל שקטע יותר פשוט, קיימות יותר אופציות ליצור פרשנות אישית/ליצור עיבוד מקורי שלך ולהפוך מרכיבים פשוטים למסובכים יותר.
האזינו לביצוע של מולי ג'ונסון ולאחר מכן לביצוע של אלה פיטצג'רלד. אני בטוח ששמתם לב שקיימים הבדלים משמעותיים. ההבדלים האלו ( כלי נגינה, מהירות, מקצב בתופים ועוד) נובעים מהעניין הבסיסי שיש בג'אז והוא החופש שמאפר פרשנות אישית של המבצע ולצד זה גם ציפיית הקהל למשהו רענן ומקורי.
הנה עוד ביצוע נוסף להנאתכם, עם פרשנות אחרת של ג'ונת'ן קרייסברג הגיטריסט הנפלא שמבצע את הקטע יחסית לאט בחמישה רבעים (במקום ארבעה רבעים) ומעבר לפרשנות על המלודיה וכל מיני תוספות להרמוניה הוא שם את האלתור כמרכיב עיקרי בביצוע.
על ידי האזנה לביצועים שונים של סטנדרט כה ידוע מתוך האופרה הכל כך ידועה, אנחנו יכולים להגיע להבנות מעמיקות יותר של משמעות המבצע בג'אז אל מול המלחין ושל המרכיבים המוזיקליים שמשתנים מביצוע לביצוע. אני חייב להוסיף את הביצוע המרתק של קולטריין.
בחודש דצמבר תבקר בישראל הזמרת המצוינת דבורה ג'יי קרטר, מוזקאית בוגרת ברקלי ובעלת פרשנויות רעננות ויפות לקטעי ג'אז וגם ביצועים ג'אזיים לקטעי פופ ידועים כמו למשל של הביטלס.
המופע מוקדש לאופרה העממית פורגי ובס וילוו אותה השישייה של ממלו גיינטונופוליס (חצוצרה וסקסופון) ואם מורי ורבי יהיה שם אז אני משוכנע שיהיו עיבודים מקוריים מרתקים.
בהרכב של ממלו נגנים מהטובים בארץ. עודד מאיר טרומבון, עופר שפירא סקסופון, גדעון פסחוב תופים, איגור חודרוקובסקי פסנתר, אסף חכימי בס.
לא נשאר לי אלא להמליץ לכם להגיע למופעים שלה ומאחל לכם הנאה רבה J