אני רוצה לקחת אתכם למסע בזמן לאחת מהתקופות המעניינות והעשירות בג'אז. בואו איתי לבילוי בשנות השלושים, תקופת הסווינג בה ניו יורק הייתה עיר הג'אז המרכזית.
הארי ליליס "בינג" קרוסבי נולד ב-1903 ונפטר ב-1977. הוא היה זמר ושחקן קולנוע והשתתף גם במחזות זמר. את קריירת הסולו שלו הוא החל ב-1930 לאחר שפרש מתזמורתו הפופולרית של פול ווייטמן. בינג שר לרוב בליווי של תזמורת סווינג והתבלט גם באלתורי הסקאט שלו (אלתורים ללא מילים) ובגיוון מקצבי. אגב, בספר השיאים של גינס נכלל שמו של בינג קרוסבי אשר מכר משהו בין 300 ל-900 מליון עותקים מאלבומיו ושרק גדולי הרוק כגון הביטלס הגיעו לרמת מכירות שכזו.
ב-1962 הוא זכה בגראמי הראשון שהוענק למפעל חיים.
האזינו לקרוסבי (שווה!)
אני רוצה לקחת אתכם קצת לניו יורק של שנות ה-30, למועדוני ג'אז לריקודי הסווינג אשר לצידם פרחו גם מועדונים קטנים יותר בהם התקיימו מפגשים שכונו After Hours וגם תיאטראות בהם ניתן היה לבלות במחזות זמר פופולריים. אתם בטח שואלים את עצמכם איך גבר ישראלי שנולד ב-1967 מחובר כל כך לתקופה? אני בקלות מסוגל לדמיין את עצמי מבלה במועדונים האלו , רוקד, מאזין לתזמורות ומתחבר לתקופה.
ניו יורק של שנות השלושים היא גם תקופת הסווינג המקפיצה ביותר אולי מבין 110 שנות הג'אז וכמובן אנחנו עדים לפריחת התזמורות הגדולות – ה "ביג בנדס". רוצה לקחת אתכם שלב שלב למרכיבים השונים:
*כלי הנגינה: גודל התזמורת נקבע בהתאם לצרכים של המועדון אשר בו ניגנה התזמורת. אם נקח את תזמורתו של אלינגטון ב-1935 היו בה: 2 חצוצרות,קורנט,3 טרומבונים, 4 סקסופונים (חלקם מנגנים גם קלרינט לפי הצורך או 2 סוגי סקסופון) פסנתר, גיטרה קונטרבס ותופים. לעיתים נוספו גם זמר או זמרת.
יותר מאוחר התפתחו תזמורות שהיו בהם 4 נשפנים בכל סקצייה (סקסופונים, חצוצרות וטרומבונים).
*מלודיות (המנגינות): ברובן שירי ג'אז (או כפי שהנגנים המקצועיים קוראים להם: סטנדרטים) שחלקם נכתבו למחזות הזמר הידועים של שנות ה-30. מנגינות אלו בוצעו במהירויות מתונות ולא היו דחוסות בצלילים.
*הרמוניה (הלווי): התפתחות הבלוז שכלל כבר הרחבות ופיתוח של מהלך 2-5-1 הופך שימושי בכל קטע. (למי שיותר בקיא בתחום ההרמוניה והלווי).
*אלתור: מוסיקאי ג'אז נשכרים לעבודה בתזמורת בשל יכולת האלתור שלהם וחלקם הופכים ידועים בשל הוירטואוזיות שלהם והצליל הייחודי.
*ברית'ם סקשן (קבוצת הלווי של התזמורת) נכללו פסנתר, קונטרבס ותופים ולעיתים גיטרה, והם החלו לנגן עם תחושה של FOUR TO THE BAR שמשמעותה 4 פעמות בתיבה והפעמות 2 ו 4 הן המודגשות. (אופייני מאד לסווינג, גם נותן הרגשה של "קפיציות" למנגינה).
*עיבודים: פתיחות, מעברים וסיומים מאורגנים קצבית ומלודית. שימוש בקולות בתוך קבוצות הנשפנים ו"שאוט קורוס" בו כל התזמורת ניגנה בדרך כלל ריפים (משפטים מוסיקלים) או סולו (טוטי בלטינית).
מחזות זמר – תחילתה של תקופה
המחזמר פוגש בתזמורות הגדולות והשילוב הוא מושלם והעושר התזמורתי מרשים במיוחד. שלושת המרכיבים העיקריים של מחזמר הם המוזיקה, המילים והסיפור. עלילת המחזמר מתייחסת לסיפור, פיתוח דמות ומבנה דרמטי, כולל דיאלוג מדבר, אבל גם יכולה להתייחס לדיאלוג ולמילים יחד, שלפעמים מכונים ליברית ("ספרון" באיטלקית – ממש כמו באופרה). המוזיקה והמילים יחד יוצרים את המחזמר, אבל הפרשנות הניתנת על ידי הצוות היצירתי משפיעה על הדרך שבה המחזמר מוצג. הצוות כולל את הבמאי, המנהל המוזיקלי ובדרך כלל גם הכוריאוגרף. הפקת המחזמר מאופיינת גם באופן יצירתי על ידי היבטים טכניים, כגון עיצוב תלבושות, תפאורה, תאורה ויותר מאוחר גם סאונד, שלרוב משתנים מההפקה המקורית להפקות האחרות. כמה אלמנטים לעומת זאת, יכולים להישמר מההפקה המקורית, כמו הכוריאוגרפיה.
מחזות זמר מפורסמים: "ספינת שעשועים" מאת קרן/המרשטיין 1927, "אופרה בגרוש" של ברכט/ווייל 1928, "אוקלהומה" גם כן מאת קרן/המרשטיין 1943 ועוד רבים.