ראשית כל בואו נזכר בכך שהג'אז התפתח בניו אורלינס בתחילת המאה ה-20.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה, היתה הגירה גדולה של מוזיקאים לעיר שיקגו שהפכה מרכז ג'אז גדול בשנות ה-20. (בכמה שנים היגרו מהדרום לצפון כ-4 מיליון תושבים !!!).
הביג אפל הפך להיות מרכז ג'אז עולמי מכמה סיבות.
העיר ניו יורק היתה עיר גדולה , סואנת, מלאה פעילות תרבותית,קברטים, תאטראות, בתי קולנוע (סרטים אילמים), אולמות קונצרטים, מסעדות ומועדוני ריקודים ומוזיקה.
צפו בסרטון אילם בן 2 דקות שממחיש את התרבות וחיי הלילה הססגוניים בעיר.
שידורי הרדיו החל מ-1920 הפכו את הג'אז לסגנון ששומעים בכל בית בו היה רדיו ותפוצתו עלתה
והגיע לפופולאריות שניתן להשוות אותה לכוכבי הוליווד הגדולים או לזמרי/ות פופ עכשווי.
הרכבי ג'אז רבים עברו בניו יורק במסגרת סיורי הופעות ואלו לא הספיקו כדי למלא את
דרישת הקהל והמועדונים לעוד ועוד מוזיקה מרקידה.
ב-1929 היה בארה"ב משבר כלכלי קשה שנכנס עמוק לתוך שנות ה-30.
נוצר ביקוש לבידור שישפר את המורל. האיסור על מכירת אלכוהול הוביל לפתיחת מועדונים בסתר ובאלו היתה עבודה לנגנים. תופעה זו החלה כבר בשיקגו והגיעה גם לניו יורק שם שלטה המאפיה האיטלקית (לצד אחרות) וניהלו את מקומות הבילוי כך שנוצרו מקומות עבודה רבים למוזיקאים.
לסיכום ביניים: תקופת הסווינג התפתחה במיוחד כי היה צורך במוזיקה מבדרת לליווי ריקודים.
כמה מאפיינים של מוזיקת הסווינג ששיא הפופולאריות שלה היתה בין השנים 1930 ל-1945.
המוזיקה שימשה לליווי ריקודים. צפו בדוגמא לריקודי סווינג מהממים ! (Lindy Hope).
המוזיקאים בתקופה היו ברובם קוראי תווים וחלקם החלו להתמחות באלתור ג'אז.
התזמורות גדלו והיו בהן סקציות כלי נגינה. במקרה אופטימאלי היו 4 חצוצרות, 4 טרומבונים, 4 סקסופונים ובנוסף רית'ם סקשן שכלל פסנתר/גיטרה, קונטרבס ותופים. גודל ההרכב יצר עוצמה שהתאימה למועדוני ריקודים גדולים מאוד שהיו בניו יורק. (היו מוזיקאים שבנוסף לסקסופון ניגנו גם קלרינט וחליל וזה אפשר ליצור מרקם צלילי עשיר).
המלודיות היו עליזות ורקידות אך לעיתים בוצעו בלדות איטיות ורומנטיות שהפכו להיטים בקרב בני זוג (Slow Balad Dance). צפו בסרטון בן 3 דקות מתוך הסרט מועדון הכותנה כדי להמחיש את האווירה בתקופה דרך ההתרחשויות במועדון הידוע.
בתקופת הסווינג נוצר ביקוש למקצועות כמו מעבד, מתזמר, אמרגן, מנהל מוזיקלי ועוד.
ניתן לראות את תקופת הסווינג כהתפתחות סגנונית טבעית בה למשל מהלך האקורדים שמכונה Two Five הפך נפוץ ברוב שירי הג'אז בניגוד למהלך מקביל במוזיקה האומנותית הקלאסית (סוב-דומיננטה לדומיננטה).
בתקופת הסווינג נגנים בולטים בעלי מיומנויות אלתור טובות התפרנסו טוב יותר כסולני תזמורות.
האזינו לבן וובסטר כסולן בתזמורתו המפורסמת של דיוק אלינגטון ב-1940.
תזמורתו של קאונט בייסי בלטה בשל ריכוז סולנים, ביצוע בלוזים רבים, עיבודים מרתקים אך יותר מכל בשל הרית'ם סקשן המעולה בה (ביצוע מ-1959).
ניתן לציין תזמורות רבות נוספות כגון וודי הרמן, ארטי שאו, בני גודמן ועוד. כולן מככבות ביוטיוב.
בקרוב תגיע לארץ תזמורת סווינג מעולה ששמם Swing Dance Orchestra והם חלק מזרם מוזיקאים מדהים שמחייה כבר שנים את סגנון הביג בנדס של שנות ה-30.
זו תזמורת סווינג מגרמניה בניהולו של אנדריי הרמלין. הם מאוד מצליחים בעולם והופיעו כמעט בכל פסטיבל או מועדון ג'אז כבר מ-1987. תזמורת שקיימת כל כך הרבה שנים בעידן של דיגיטליזציה מעידה על איכות ללא פשרות מבחינה מוזיקלית וגם ניהולית.
יש להם הופעת במה כמו פעם במועדונים של ניו יורק וזה ממש כיף שיש מי שטורח לשמר מסורת סווינגית קסומה שכזו.
בתזמורת נגנים מצוינים, עיבודים סוחפים והם פשוט מאוהבים בסטייל .
אני בטוח שמי שיהיה בהופעה "שגעון הסווינג" בישראל ייהנה מאוד. תתכוננו לבילוי סוער.