פבריציו בוסו הוא אחד החצוצרנים המוכשרים ביותר בדורו. הקריירה שלו רצופה בהצלחות ובשיתופי פעולה מעניינים,
הוא הוציא עשרות אלבומים בין השאר בחברות התקליטים Blue Note, EMI Verve/Universal.
בוסו סיים את לימודיו כבר בגיל 15 בקונסרבטוריון טורינו. הסגנון של פבריציו מכיל הדים מתקופת הבופ הקלאסית
ובין לחניו ניתן לשמוע רמזים מקליפורד בראון ומיילס דייוויס עד לדון צ'רי, ומנינו רוטה לצ'ט בייקר האגדי.
זה הבופ של המילניום השלישי, עם התקפות מדהימות, עם תחושת סווינג וזרימה;
התשוקה שלו להדהים אכן באה לידי ביטוי בתמהיל מאוזן של וירטואוזיות ופואטיות.
האהבה שלו לבופ תמיד נוכחת, אך מסוננת ע"י רגישות רבה וטעם אישי שהופכת את הסאונד שלו למאוד עכשווי, אבל עדיין קלאסי.
הרפרטואר שלו מורכב רובו ככולו מקטעים מקוריים, עם כמה גיחות לסטנדרטים,הוא כולל ג'אז וכן סגנונות אחרים, תלוי בהשראה של הרגע.

הרשימה של שיתופי הפעולה שלו ארוכה וכוללת את הקרם דה לה קרם של אמני הג'אז כמו;
ג'יימס טיילור, ג'ו לובנו, דידי ברידג'ווטר, מריו ביונדי, סטפאנו די בטיסטה, איאן שו,
רוסאריו ג'וליאני, רפאל גולאצי ולוצ'יאנו ביונדיני.
פבריציו הביא את הפרויקטים השונים שלו לבמות היוקרתיות ביותר;North Sea Jazz Festival
מועדון Ronnie Scott’s, מ- Le Parc Floral בפריז למונטה קרלו ,ארגנטינה ויפן, שם כוכבו דורך עם אולמות מלאים בבלו נוט של טוקיו,
ובפסטיבל הג'אז באוסקה.

לאחר Purple, אלבום הגוספל מהשנה שעברה עם הטריו שלו, הוציא בוסו אלבום של דואו מרתק,
שבו האינטראקציות הטלפתיות עם הפסנתרן האיטלקי Julian Oliver Mazzariello הן לא פחות ממושלמות.
שני האמנים שולטים בכלי הנגינה שלהם בצורה כל כך נפלאה, עם ידע עשיר של ההיסטוריה של הג'אז,
שהמאזין בקושי קולט שזה דואו: הדרך שבה בוסו מעצב את הסאונד שלו, והדרך שבה מזריאלו חש בנוח, לא רק בקטעי הסולו של הפסנתר
(אתגר אמיתי עבור כל פסנתרן ג'אז), אלא גם מספק ליווי רגיש לבוסו, הוא חוויה נפלאה.